ממוגרפיה הגליל בע"מ נ' עירית כרמיאל

החלטה

לפני בקשה שהגישה הנתבעת (להלן: המבקשת) לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

התובענה

1. התובעת (להלן: המשיבה) הינה חברה בע"מ המפעילה מכון להדמיה ואבחון, בנכס המצוי בבניין 1 במרכז ביג בעיר כרמאיל ( להלן: הנכס), מאז חודש פברואר שנת 2002 ועד היום.

2. המבקשת הינה רשות מקומית אשר בתחומה מצוי הנכס.

3. המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה להשבת תשלומי יתר של ארנונה בסך של 34,200 ₪ . המשיבה טענה בתביעתה כי, רק בשנת 2009 היא גילתה שחויבה וגם שילמה למשיבה דמי ארנונה בגין הנכס לפי שטח של 127 מ"ר, כאשר בפועל שטחו הינו 107 מ"ר. עוד נטען כי, טעות זו מקורה במדידות שנעשו ע"י המבקשת, מכאן, כך נטען, על המבקשת להשיב לידיה את דמי הארנונה בהם חויבה ביתר ללא ידיעתה, לתקופה שתחילתה מחודש פברואר 2002 ועד ליולי 2011 .

4. המשיבה ביססה את תביעתה, בין היתר, על טענות ועילות בדבר רשלנות המבקשת אשר קבעה את שטחו של הנכס, עשיית עושר ולא במשפט ועושק .

טענות הצדדים

5. במסגרת הבקשה עותרת המבקשת לדחיית התובענה על הסף. לטענתה , חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: החוק ו/או חוק הערר), קובע סמכות ייחודית למנהל הארנונה ולוועדת הערר לדון ולהכריע במחלוקות לעניין חיוב הארנונה, לרבות בגין גודל שטח הנכס . בנושאים אלו, כך נטען, המשיבה אינה רשאית לפנות ישירות לביהמ"ש האזרחי כמסלול חלופי. משום שהמשיבה לא פעלה כפי המתווה ובמסגרת המועדים הקבועים בחוק, הפכה השומה, בגין כל שנה מהשנים נשוא התביעה, לסופית ומוחלטת .

זאת ועוד, טוענת המשיבה כי, נוכח סכום התביעה היה על המשיבה להתאים את כתב תביעתה להליך של סדר דין מהיר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן התקנות), דבר שלא נעשה על ידה.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בית המשפט מוסמך לדון בתובענה מכוח סעיף 3(ג) לחוק הערר. המשיבה טוענת, שאין לסלק התביעה על הסף בשל פגמים פרוצדוראליים בכתב התביעה. פגמים אלה,כך נטען, ניתן לתקן ואין בכך כדי לגרום כל נזק למבקשת.

7. במסגרת התשובה לתגובה חזרה המבקשת על טענותיה המועלות בבקשה, כן הדגישה כי בית המשפט לא יפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 3(ג) לחוק כדבר שבשגרה. סעיף זה לא נועד, כך נטען בתשובה, כדי לרפא את מחדליהם של הנישומים שלא השיגו במועדים הקבועים בחוק.

דיון והכרעה

8. השאלה האם לבית המשפט הסמכות לדון בתביעה זו נגזרת מפרשנותו של סעיף 3(א)(2) הקובע, כדלקמן:

" (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

9. כאמור, התובענה דנן הוגשה במטרה להשבת כספים בגין חיובי ארנונה שנגבו מעבר לשטח שהחזיקה המשיבה. טענתה של המשיבה בדבר הטעות שנפלה בחישוב גודל שטח הנכס, חוסה בצילו של סעיף 3(א)(2) לחוק הערר. לפיכך, מן הראוי היה, לכאורה, לבררה על דרך של השגה וערר בפני מנהל הארנונה, ולא על ידי הגשת תביעה לבית משפט זה . שכן, הלכה פסוקה היא, כאשר מתווה המחוקק מסלול ייחודי לערעור או השגה על החלטה מנהלית , אזי יש ללכת בדרך אותה התווה, ואין להיזקק עוד להליכי תביעה רגילים. משנקבעה בחוק הערר דרך מיוחדת להשגה על חיובי ארנונה, אין כל מקום לדון בתביעה במסגרת ערכאות המשפט הרגילות, בטרם מיצה האזרח את זכויותיו על פי חוק זה ( ראו: בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1), 793; ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4) 780; בר"ע 2676/03 עיריית אור יהודה נ' הגרעין בע"מ (פורסם במאגרים ).

10. עוד נפסק כי, ראוי לפרש בהרחבה את סמכותם של גופי הערר השונים בכלל, ושל מנהל הארנונה בפרט, וזאת מטעמים של נגישות האזרח לגופים אלו, מומחיות גופי הערר ומיצוי הליכים יעיל ומהיר ( ראו: ע"א 10977/03 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק ( פורסם במאגרים) ).

11. עם זאת, נשמר פתח צר להעלאת טענות מצומצמות בפני בהמ"ש , אף שנקבע לגביהן מנגנון יישוב מחלוקות ייחודי בחוק. הדבר נכון במקרים בהם מועלות טענות המתייחסות לסוגיות משפטיות מובהקות ולנושאים בעלי חשיבות ציבורית כללית , להבדיל מטענות בנושאים עובדתיים וטכניים ( ראו: רע"א 2425/99 עירית נס ציונה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 492). גם בהתחשב במידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המנהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח כתוצאה מחסימת דרכו בפנייתו לערכאות השיפוטיות הרגילות. זאת, למקרה והרשות המקומית לא פעלה כפי חובתב בהתאם לסע' 7(א) לחוק בכך שלא פירטה בהודעת התשלום את הזכויות והמועדים להגשת ערר בהתאם לחוק, ( ראו: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 780 ). נפסק גם שאין בחוק הערר כל הוראה החוסמת את הפניה לבית המשפט בתביעה רגילה, היה והתובע נשען על טענה לרשלנות מצידה של הרשות המקומית,(ראו: בר"ע 2824/91 עיריית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) ; רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן קזס, פ"ד נב(2) 214 ; ה"פ (ת"א) 177223/98 פרץ אברהם בע"מ נ' עיריית חולון (פורסם במאגרים) ; ע"א (ת"א) 3850/04 מישאלוף אליהו נ' עיריית תל-אביב ( פורסם במאגרים) ; ע"א 1687/05 עיריית תל-אביב נ' ריינהרדט מרדכי (פורסם במאגרים).

12. בענייננו , עיון בכתב התביעה מגלה כי למשיבה טענה ברורה ומפורשת בדבר חישוב שטח נכס מוטעה הנובע, לכאורה, מרשלנות המבקשת, שבעקבותיה המשיבה חויבה בארנונה על פי חישוב שגוי זה. משכך, ולנוכח ההלכה הפסוקה לפיה אין לסלק על הסף תביעה להשבת ארנונה שעילתה רשלנות של הרשות המקומית, סבורני שדין בקשה זו דחיה .